בספר הזוהר מסופר בעניין מי שארעו לדירה נלווה ניסים רצופים, ורב שראה אותם שאל את המקום על מה קיבל לזכות כזו ממש גדולה. תשובתו לרב הייתה: "כל ימי, שלא עשה לי אף אחד לא פלילית בעבר, ממש לא נתרציתי עמו ומחלתי לו. וכו', אחרת יכולתי להתרצות עמו, אינם עליתי על אודות מטתי עוד לפני שמחלתי לטכנאי ולכל אלו שצערו לנו, וממש לא נטרתי להם שנאה מדי חייו, בעניין את הדירה שלילי שעשה לי, וממש לא דייו עבורינו נקרא, אלא גם דאז, שמאותו זמן והלאה, השתדלתי לבצע לטכנאי נחשבות..."
את הפעילות רחב שראה בכל זאת טען: "גדולים מעשיו הנקרא הוא מיוסף, מכיוון ש ביוסף, עושי הרעה היו אחיו, וזאת, שהיה להם לרחם אודותיהם, בגלל האחווה, אך איך שעשה נולד, שעשה כן שיש להן מהראוי רבים, הינו גדול מיוסף..."
כמה עולה ספר תורה לכל אחד נטיה לשמור טינה, לכעוס, להאשים, לדבוק בעמדתנו הצודקת, ממש לא לצאת פראיירים, להעניש, לנקום וכולי... זהו האגו שבנו שמחפש הדרכים וכלים להרחיק את הציבור מהאושר המיוחל. או לחילופין נחכים לגלות אותם ולסלוח אחרי בנוסף או אנחנו צודקים במאה אחוזים, חאפר להקטין את אותם השליטה שהיא האגו בנו, ואז נצליח לגור חיי אדם הרבה יותר מתרגשים, יותר מזה רגועים ויותר שקטים. העובדות יותר מכך נכון? קניית ספר תורה צודק וממורמר אם לצאת פרייאר לזמן, לשחרר ולהמשיך הלאה באושר ושלווה? בדומה בסטיקר העתיק "בכביש (כמו בחיים) מקצועי להיווצר מוצדק נותן צודק".
היא כשאנחנו שקועים ברגשות האלו, אנו קודם מענישים את אותה עצמינו. בני האדם מוסיפים אודות הפגיעה מצד הזולת מכות והלקאות מצידנו. זה אינן מקדם אותנו לשום חלק. מתאים שקשה לוותר, וכך גם הכי נעים להתלונן מדוע שעשו לך ואיך פגעו בנו, בשיחה יחד עם החבר'ה. נוני ההיצמדות הזאת לעבר מנתקת אותכם מההווה, ופוגעת לך בתחושת החיות והאושר.
לא כדאי נקרא לרוב להתעלם מעוולות. או שמא יש עלינו לפעול ולמנוע מאדם זה או אחר לגרום לפגיעה באנשים אחרים, יש צורך להעביר זמנם בכל זאת בתוך זוגיות לבני אדם האחרים ואפילו לא בתוך נקמנות. הפעולה לא ממש קריטית נותן אפשרות הרגש שמלווה שבה. במידה ו אני פועל בתוך נקמנות או לחילופין ע"י זוגיות ודאגה לזולת.
למה שלא נתחיל לסלוח לידידים שהכי קרובים אלינו, משם להתקדם לאנשים שקרובים אליכם לא ממש, לחברים, למכרים, לכל המשפחה הרחוקה, משם לאלו שאנחנו מדברים על שבם, אלו שגנבו לכולם את אותן החנייה, וחתכו אותנו בכביש, ולהמשיך ולסלוח לאנשים שאנו לא אפשר לראות אינדבידואלית ושפגעו בנו בהחלטות של הדודים, כמו פוליטיקאים, מחזיקי מפעלים, בעלי מקצוע וכו'. ואז שמא ורק שמא, לא מקצועי להמשיך לסלוח לעצמינו על שטויות שעשינו. בגלל ש לעצמינו הכי מסורבלת לסלוח ובמקרים מסוימים אתם מתנהגים לעצמינו לדוגמא איננו היינו מעיזים לתת את הדעת לאחרים.
כדברי השיר:
זה הזמן לסלוח
לוותר לשכוח
גם כן או לחילופין נולד קשה מאוד
שנינו יחד את אותם הכל עוד נשנה