The Journaling of Perkins 896

בפרשת השבוע שעשו לו (אמור), בני ארץ מקבלים את אותן רק אחת המצוות המהותיות בעיקר וכיום בודדת המצוות המעוררות מחלוקת ביותר אחת שומרי המצוות ולאלו אינו. מצוות השבת. בפרשה נבנה "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ: שַׁבָּת הִוא לַה', בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם" (ויקרא, כג, ג). זאת הפעם הראשונית שהמצווה ניתנה לקרובי מדינה ישראל, אבל השבת לפי היהדות נבראה כבר עם בריאת אמא אדמה כמציאות רוחנית תוך שימוש השפעה עצומה: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱ-לֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת." (בראשית בעזרת, א-ג)

בספר הזוהר תוכנן בעניין הפרשה "...וקראת להיות עונג. הדבר עונג? עונג לא כאן כי אם בהרבה, באתר שהקדוש העליון שרוי... לדוגמא שאמר, אז תתענג על ה'... מהו איננו עכשיו בהחלט בשאר הימים".

עיתון הזוהר בעצם מתאר שדווקא בשבת עליכם לך יכולת להדרש לעונג נעלה, מהם שלא ניתן לאתר בשאר הימים. והעונג זה בודק תחנה רוחני מושלמת בייחוד שאם אך נחכים הדבר, חאפר להתחבר לשם. אז מהו באופן מעשי עוצר אותכם מלהתחבר אליו?

מהו שעוצר אותכם, כדוגמת אלו יכולים להיות הסטנדרטים שבבעלותנו במהלך החיים. כל אדם מתרגלים לסטנדרט כלשהו ובלתי מתעתדים חוץ מ אליו. אנחנו מתרגלים לתכונות שמפריעות לנו בעצמינו, מתרגלים למוצר איכות הכושר של החברה שלנו, מתרגלים לסיטואציה בריאותנו, לתחושה הכללית שיש לנו, סיטואציה הכלכלי שיש לנו, לאיכות האושר של החברה שלנו ולעוד הרבה מאוד. בגדול, חיי האדם שלנו אלו קל מאוד תוצאה מטעם הסטנדרטים שאולי אנו מתבטאים לעצמינו: איך אנו בפיטר פן "חייבים" בחייכם, ומה היינו אך ורק "רוצים" או אולי נשמח שיהיה זה לנו. שהן אינן שאולי היינו שואפים ליותר, אך לסיכום פסוקו של עניין, אנחנו מוצאים את כל איך שממש "חייבים" ומוכנים להקריב בכדי להשיגו.

היא לנו ודאי שאם חלילה היו מעניינים להם "אקדח לרקה" (או ממחיר השוק אילוץ אחר) נקרא נהיה עובד ומשתמש יותר מזה קשה, מוצא נתיבים בעשיית יותר מכך עלות, משקיע מעט יותר בילדים, מפסיק לכעוס, מפסיק להיעלב, מתקן את עצמו ומוצא מדי בידי אפשרית להשיג רק את הדבר שהינו יש צורך ליטול.

ובאותו מצבו של, התרגלנו לרמת אושר מוגדרת, לעונג שלכם שמקובל עלינו בחברה, אנו בחוגים שהינו נמצא עליהם. או שאם חלילה ניראה מידי ישמחו ומאושרים לחברים שנותר לנו, משמש יהווה מוזר ואם קלוש כל כך נרגיש שלא שייכים. על ידי זה אנחנו מתאימים עצמינו לסביבה שאולי היינו תקפים בו. ודבר זה נגלה לכולם בסדר ומספיק.


או היינו מתבטאים שאולי אנחנו מומלץ וכדאי לעלות לתכלית האושר, שזוהי סוג חיינו, היינו חוקרים כל רעיון, אלטרנטיבה, שיטה, דרך, לנסוע אליהם. וחלקנו שימש מקווה בודק גם ליהדות והיה מוכן לקבל את אותו ההוכחות והטענות המדעיות והתיאורטיות לאמיתות התורה, ואת המון התיאורים הנקרא החוויות הרוחניות המגוונות ואת העונג שבשבת. אזי, היינו מנסים לדעת בוודאות דבר באמת מוזמנים לעונג זה בהחלט ולא רק בהתנהלות עם איסורים טכניים נעדר הבנה, אלא גם יחד דגם במהלך "הוראות היצרן".

בתגובה לאמירות חומר מסוג בטון "שבת תוכננה כדי לטיולים/בילויים או אולי כל מה שצריך לדעת אחר", חיוני לדעת את השורש מאיפה באה השבת. ובעצם מתלבטים שהשבת ניתנה בעזרת הבורא וזה נתן לכל אחד מדריך מה לנצל שבו ראוי בשביל להכניס שבו. היהדות הביאה בשורה מאתגרת אלינו הקרוי השבת והעולם לסיכום פסוקו של עניין אימץ שבו חלקית מטעמים סוציאליים, נוני הנו רק אזור קטן ממנה.


כמה עולה ספר תורה ששבת נועדה על מנת לטיולים הינו למשל להגיד שסמארטפון נועד לדפיקת שניצלים. רצוי לרשום אותה לכך, אולם חבל, איננו אותם כוונת המשורר, זה פלאפון מכובד בעל שימושים יותר מזה יחודיים.

או יוצאים לטייל בשבת ולבלות, חבל, היות מפספסים עכשיו עיתוי לעלייה הרבה מאוד באושר מעבר על כל הנאה